יישום חדשני של תרכובת אשלגן מונופרסולפט - טיפול בקרקע

חקלאות מתמשכת רב שנתית ושימוש בכמויות גדולות של זבל לא מעוקר וזבל אורגני מובילים לבעיות קרקע. בעיות אלו גורמות לחידוש היבול חמור ולמחלות שונות, הפוגעות בצמיחת היבול, ואף מביאות לכישלון יבול.

תרכובת אשלגן מונופרסולפט עלולה לפרק מזהמים אורגניים באדמה, לפרק ולהרוס את המבנה של חומרים אורגניים רעילים, כך שניתן יהיה להסיר חומרים מזיקים מהאדמה או מי התהום, או שיוכלו להפוך לחומרים לא רעילים/רעילים נמוכים. בדרך זו ניתן היה לטפל ולתקן את הקרקע המזוהמת, ולממש את השיקום במקום או השיקום החוץ רחמי.

תרכובת אשלגן מונופרסולפט עלולה גם לפרק את המזהמים המזיקים לסביבה וקשים לפירוק בשיטה ביולוגית, כגון ביפנילים פולי-כלוריים (PCBS), פחמימנים ארומטיים פוליציקליים (PAH), חומרי הדברה, קוטלי עשבים, צבעים (כגון ירוק מלכיט וכו' .), רעלני אצות ומזהמים אחרים.

כיום, ישנם שלושה סוגים נפוצים של טכנולוגיות לשיקום קרקע:
(1) טכנולוגיות שיקום פיזיות, כולל טיהור אוורור, טיפול בחום וכו'.
(2) טכנולוגיות ביאורמדיה, לרבות phytoremediation, שיקום מיקרוביאלי וכו'.
(3) טכניקות שיקום כימיות, כולל הפרדת ואקום, הפשטת קיטור, ניקוי כימי, חמצון כימי וכו'.
טכנולוגיית השיקום הפיזי לא רק צורכת משאבים אנושיים וחומריים רבים, אלא גם אינה יכולה להתמודד ביסודה עם אנטיביוטיקה באדמה.
כיום, חילוף החומרים המיקרוביאלי כמעין טכנולוגיה ביולוגית נועד בעיקר להסרת מזהמי קרקע. עם זאת, מכיוון שאנטיביוטיקה מעכבת פעילות מיקרוביאלית, קשה להשיג טכנולוגיה זו תיקון ביולוגי באדמה מזוהמת באנטיביוטיקה.
טכנולוגיית שיקום כימית יכולה להסיר מזהמים על ידי הוספת חומרים מחמצנים לאדמה כדי להגיב עם מזהמים באדמה. בהשוואה לטכנולוגיית שיקום פיזיקלי ושיקום ביולוגי מסורתית, לטכנולוגיית השיקום הכימי יש יתרונות ברורים כמו יישום נוח ומחזור טיפול קצר, במיוחד בטיפול באנטיביוטיקה באדמה.
אשלגן מונופרסולפט הוא לא רק יציב במבנה, קל להובלה וחסכוני, אלא גם ניתן להפעילו לייצור רדיקלי סולפט עם יכולת חמצון חזקה יותר וטווח רחב יותר של התאמת pH. בשנים האחרונות, השיטה של ​​שיקום סביבתי על ידי הפעלת אשלגן מונופרסולפט לייצור רדיקל סולפט נחקרה רבות.